<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ב' שער י"ג</h1>
<h2>דף מט.</h2>
והשולח ממון שהיה חייב לחבירו ואמר לשליח "הולך ממון זה לפלוני", כתבתיו (בחלק) [בדרך] הראשון בשער הששי. וגם ענין ההרשאה הנוטין לזה כתבתיו למעלה בדרך הראשון (בדרך) [בשער] השני. כתב הר"ם בפ"ג דשלוחין, ראובן שבא בהרשאת שמעון ותבע ללוי, ואמר לוי להד"ם אבל יבא שמעון וישבע ויטול, מוציאין מיד לוי הממון, ויהיה מונח בב"ד עד שיבוא שמעון וישבע ויטול. וכן כל הדברים שתולה לוי בשמעון ידון עם ראובן ויהיה הממון מונח בב"ד עד שיבוא שמעון וישבע ויטול. ויש לראובן להחרים על מי שטוען טענות שקר כדי לעכב ולאחרו. ואע"פ שכתב ז"ל דלא כתבי הרשאה היכא דכפריה, שאני הכא דכפר אחר ההרשאה, כ"כ הראב"ד ז"ל. נתחייב לוי שבועה אינו יכול לעכב ולומר איני נשבע עד שאחרים מפני שמעון על מי שטוען עלי שקר, שאין זה החרם אלא תקנה קלה שתקנוה הגאונים האחרונים כדי שיכוונו בעלי דינין טענותיהם. ואין מעכבין שבועתו של זה מפני תקנה זו.
